החלטה בתיק ת"א 20794-03-11

מבוא

1. בבקשה שלפניי עותרות הנתבעות 31-30, חברות זרות שהתאגדו בתאילנד (להלן: " המבקשות"), לעכב את ההליכים בתובענה נגדן עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שהגישו על החלטתי מיום 11.10.2012.

2. התביעה, אותה עותרות המבקשות לעכב, היא תביעה לתשלום פיצויים שהוגשה על ידי 28 תובעים בקשר לרכישת נכסי נדל"ן בחו"ל, באמצעות הנתבעות, חברות זרות המאוגדות בתאילנד, קוסטה-ריקה, רומניה וג'רזי.

3. ביום 29.5.2011 ביקשו הנתבעות 13-3, 23-17, 25 ו-34-28 (להלן: " הנתבעות") לעכב את ההליכים בתובענה מחמת קיומן של תניות שיפוט זר בחוזים שנכרתו בינן לבין התובעים.

4. ביום 11.9.2011 קבע המותב הקודם שדן בתיק (כב' השופט ש' שוחט) כי יש להשהות את הדיון בבקשה עד לאחר שבית המשפט העליון יכריע בבקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעות על החלטת כב' השופט י' שיינמן בבקשה לעיכוב הליכים, וזאת בתביעה דומה שהוגשה נגדן. בהחלטתו קבע כב' השופט י' שיינמן כי תניות השיפוט הזר המופיעות בחוזים עם הנתבעות הן תניות מקפחות בחוזה אחיד ולכן דינן להתבטל (ת"א 14281-05-10 גולדשמיט נ' טי.ג'י.אי השקעות נדל"ן בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 13.4.2011), ורע"א 3898/11 Ontario Limited ואח' נ' גולדשמיט ואח' (פורסם בנבו,25.6.2012)).

5. ביום 25.6.2012 ניתן פסק דין ברע"א 3898/11 האמורה. בפסק הדין אומץ הסדר דיוני בין הצדדים שזה לשונו :

" 1. תחילה תתנהל בישראל התביעה לגבי הנכסים הקנדיים וזאת לאחר שבית המשפט הבהיר עמדתו כי לגבי נכסים אלה אין תניית שיפוט זר ייחודית.

2. בכל הנוגע לנכסים שבתאילנד, שמורות לצדדים כל טענותיהם. התובעים לגבי נכסים אלה, יוכלו לבקש לחדש את ההליך בדבר נכסים אלה תוך שנתיים מאז שפסק הדין לגבי הנכסים שבקנדה ייעשה חלוט. לא תיטען על ידי הנתבעים טענת התיישנות או שיהוי או נזק ראייתי לגבי נכסים בתאילנד.

3. אין באמור כדי לגרוע מהאפשרות של מי מהתובעים להגיש תביעה בתאילנד אם יחפוץ בכך".

בהמשך לכך, בהחלטתי מיום 11.10.2012 דנתי בטענת הנתבעות כי ראוי להחיל את ההסדר הדיוני האמור גם בתובענה שלפניי, ולהורות על עיכוב הליכים בתובענה, למעט בכל הנוגע לנכסים הקנדים. בהחלטה האמורה מצאתי לדחות את בקשת הנתבעות לעיכוב הליכים. באשר לתניית השיפוט בנוגע לנכסים בתאילנד קבעתי כי לכאורה מהניסוח הפעיל של הסמכות בתניית השיפוט, ומהעובדה כי החוזה מתייחס לנכסי מקרקעין המצויים בתאילנד, והוא מחיל על הצדדים את הדין של מדינת תאילנד, ניתן היה להסיק כי הייתה כוונה להקנות סמכות ייחודית בתנית השיפוט הזר לבתי המשפט של תאילנד. יחד עם זאת, הגעתי למסקנה כי יש ליתן משקל של ממש לכך שלמרות שהנתבעות הן שניסחו את החוזה שבבין הצדדים, לא שללה לשון החוזה, באופן מפורש, את סמכותם של בתי משפט אחרים לדון בתביעות שבין הצדדים. לפיכך, ומשתניית השיפוט מעוררת שאלה פרשנית, ובשים לב לכך שהנתבעות הן שניסחו את החוזה, מצאתי להעדיף את הפרשנות שנגד המבקשות, קרי את הפירוש שלפיו מדובר בתניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית, ולפיכך אין מקום לעכב את ההליכים בתובענה נגדן. עוד ציינתי כי תניית השיפוט הזר היא תנאי מקפח בחוזה אחיד, וגם מטעם זה אין מקום להורות על עיכוב ההליכים בישראל.

6. על החלטתי האמורה הגישו המבקשות בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8135/12). בבקשה שלפניי עותרות המבקשות לעיכוב הליכים בתובענה עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשה האמורה.

לטענת המבקשות סיכויי הערעור שלהן טובים, שכן, לטענתן, החלטתי מתעלמת מעמדת בית המשפט העליון בבר"ע 3898/11, ובנוסף, תניית השיפוט הזר, המופיעה בהסכם בינן לבין התובעים, שונה מתניית השיפוט הזר, המופיעה בהסכמים שנכרתו בין התובעים לבין הנתבעות הזרות האחרות. עוד טענו המבקשות כי הנזק שייגרם להן מניהול התובענה, אם בדיעבד יתברר כי היה מקום לעכב את ההליכים נגדן, הוא חמור. לעומת זאת, אין בעיכוב ניהול התובענה כדי לגרום נזק כלשהו לתובעים שכן התובענה בקשר לנכסים האחרים תמשיך להתנהל, וממילא התובענה מצויה בהליכים מקדמיים.

דיון

7.  הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, ועל המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון - סיכויי ההצלחה בערעור; השני - אם יזכה המערער בערעורו, לאחר שפסק הדין או ההחלטה כבר בוצעו, יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 4308/12 בית חולים מקאסד נ' ת' ש' (פורסם בנבו, 5.6.2012; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009) (להלן: " גורן"), בעמ' 674).

עוד לעניין זה צוין בספרו של א' גורן כי " הנטל להצדיק מתן צו לעיכוב ביצוע מוטל על מי שמבקש למנוע בעד הזוכה מלפעול על פי פסק הדין, ואין זה נטל קל" (שם, בעמ' 675). משכך, הכלל הוא כי " בתצהיר המצורף לבקשתו חייב המבקש לפרט את הנסיבות המורות, כי ביצועו המיידי של פסק הדין (בענייננו ההחלטה - כאמור - ח.ב.) עלול להסב לו נזק שאין לו תקנה. בית המשפט לא יסתפק בהצהרתו הסתמית, כי אמנם כן הוא הדבר, ללא פירוט וללא תיאור העובדות, אלא אם כן המסקנה עולה מטבע הענין, כגון שהיה פסק הדין פסק פינוי, או פסק הריסת בית" (ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) בעמ' 862).

8. בענייננו טענו המבקשות כי המשך ניהול ההליכים נגדן יכביד עליהן בכך שיצריך " המצאת מסמכים רבים מחו"ל והבאת עדים מחו"ל והגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המוסמכים לכך בחו"ל..." (סעיף 13 לבקשה), אלא שבניגוד לחובתן שבדין, לא צירפו המבקשות תצהיר לתמיכה בטענות עובדתיות אלו. על כן, אך מסיבה זו, ניתן לקבוע כי המבקשות לא עמדו בדרישה להוכיח כי אי עיכוב ביצוע ההחלטה יגרום להן נזק. בהקשר זה טענו המבקשות כי הטענה העובדתית שהועלתה על ידן, כי " ההליך בעניין הנכסים בתאילנד ידרוש הבאת מסמכים ועדים מתאילנד" (סעיף 10 לתשובת המבקשות), היא טענה ברורה ומתבקשת מניהול הליך בגין נכס שנבנה ומצוי בתאילנד.

אינני מקבל טענה זאת. על המבקשות, המעוניינות בעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 11.10.2012, להוכיח כי ביצועה של ההחלטה, קרי המשך ניהול ההליכים נגדן, יגרום להן לנזק משמעותי, ולא לאי נוחות בלבד. לפיכך, צריכות היו המבקשות להכבד ולפרט בתצהיר את ההכבדה הממשית לה הן טוענות, ולא לטעון בעלמא, כי ניהול ההליך יצריך הבאת מסמכים ועדים מחו"ל, מבלי לפרט דבר בעניין מספר העדים שיידרשו להגיע מתאילנד, וכן בדבר היקף המסמכים שיובאו מתאילנד, ובדבר הנזק הכרוך בכך, לשיטת המבקשות.

9. יתר על כן, לטעמי אין די בטענת המבקשות כי המשך ניהול ההליך יצריך הבאת מסמכים ועדים מחו"ל. איני סבור כי הבאת מסמכים ממדינה זרה, בהתחשב באמצעי התקשורת הקיימים כיום, עולה כדי נזק משמעותי המצדיק עיכוב ביצוע החלטה בדבר המשך הליכים. באשר לצורך בהבאת עדים מתאילנד, הרי שלכל היותר מדובר בהכבדה כספית שניתן לפצותה בדיעבד בהוצאות, אם יתברר כי היה מקום לעכב את ההליכים נגד המבקשות. בנסיבות אלה, אין הצדקה להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע (ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת (פורסם בנבו, 5.3.2012) ,בפסקה 32 לפסק הדין).

10. הנה כי כן, משלא צירפו המבקשות תצהיר לבקשתן, ולמעלה מן הצורך משלא הוכיחו כי המשך ניהול ההליך יגרום להן לנזק שאין לו תקנה, תנאי ההכרחי למתן עיכוב ביצוע, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות, ואין צורך לדון בטענות המבקשות באשר לסיכויי הערעור בבקשת הרשות ערעור.